תמיד רציתי לכתוב, ואיכשהו זה לא יצא. כתבתי קצת בעלון של בית הספר ובעלון של הצופים, ופעם אפילו שלחתי קטע לעיתון ילדים ופרסמו אותו. כשהייתי באוניברסיטה התחלתי לכתוב סיפורים אבל משום מה הפסקתי.

ואז בעיתון "העיר" כתבו שעומד לצאת עיתון מיוחד עם סיפורים קצרים, אז כתבתי. ואפילו פרסמו בעיתון ונורא שמחתי. מיד התחלתי לכתוב וכתבתי וכתבתי הרבה סיפורים למבוגרים. ניסיתי לפרסם אותם, אבל לא הצליח לי. ואז פתאום התחשק לי לכתוב משהו גם לילדים שלי. התיישבתי וכתבתי כמה סיפורים ליובל, הבן הכי צעיר שלי, שהיה אז בן 8 בערך. אחד הסיפורים נולד ממשהו שהצחיק אותי: תמיד עניין אותי איך מספרים סיפור ארוך ומורכב ומעניין בקיצור הכי קצר שיש. ואז איך הופכים אותו לסיפור ארוך ומלא. ככה נולד לו "הסיפור המושלם".

יובל מאד נהנה מהסיפור, וגם מהאיורים המאוד לא משוכללים שלי (ראו ב"ציירו לי ציור" דוגמאות). הוא כל כך נהנה שהחלטתי לשלוח את הסיפור להוצאות ספרים. וקיבלתי המון דחיות. לא רצו לפרסם אותו.

ואז, יום אחד, קיבלתי מהוצאת כנרת את הטלפון המשמח כל כך, שהם רוצים להוציא את הספר. ואת כל השאר, אתם כבר יודעים.
וקצת כדי להמחיש - הכנסתי כמה תמונות מהדרך שעברו הספרים עד עכשיו ב-תמונות מספרות